Bikur Cholim
Deuteronomy 1:16-17
| Translation |
Original |
| I charged your magistrates at that time as follows, "Hear out your fellows, and decide justly between any person and a fellow Israelite or a stranger. You shall not be partial in judgment: hear out low and high alike. Fear no person, for judgment is God's. And any matter that is too difficult for you, you shall bring to me and I will hear it." [JPS translation edited for gender-neutrality] |
וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ: לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו:
|
Suggested Discussion Questions
1. According to this text, who is responsible for justice?
2. What guidance is given in this text for dispute resolution?
3. Who is protected by these guidelines? To what extent are they applied today?
Shulchan Aruch, Yoreh De'ah 251:10
| Translation |
Original |
| One who comes and says: Feed me, we don't investigate whether he is a liar but rather we feed him immediately. A naked person comes and says: Clothe me, we investigate if he is a liar but if we know and recognize him then we clothe him immediately. [translation by AJWS] |
מי שבא ואמר: האכילוני, אין בודקין אחריו אם הוא רמאי, אלא מאכילין אותו מיד. היה ערום ובא ואמר: כסוני, בודקין אחריו אם הוא רמאי, ואם מכירין אותו מכסין אותו מיד.
|
Suggested Discussion Questions
1. Why do you think we don't investigate people who ask for food but we do investigate people who ask for clothes?
2. Does this text relate to any concerns or hesitations you have before you give tzedakah?
Babylonian Talmud, Sotah 14a
| Translation |
Original |
| R. Hama son of R. Hanina further said: What means the text: "You shall walk after God" (Deuteronomy 13)? Is it, then, possible for a human being to walk after God; for has it not been said: "For God is a devouring fire" (Deuteronomy 4)? But [the meaning is] to walk after the attributes of the Holy One. Just as God clothes the naked, as it says, "And God made garments of skins for Adam and his wife, and clothed them" (Genesis 3), so do you also clothe the naked. The Holy One, blessed be God, visited the sick, for it is written: "And God appeared to him by the oaks of Mamre" (Genesis 18), so do you also visit the sick. The Holy One, blessed be God, comforted mourners, for it is written: "And it came to pass after the death of Abraham, that God blessed Isaac his son" (Genesis 25), so do you also comfort mourners. The Holy one, blessed be God, buried the dead, for it is written: "And God buried him in the valley" (Deuteronomy 34), so do you also bury the dead. [Soncino translation] |
ואמר רבי חמא ברבי חנינא, מאי דכתיב( דברים יג) אחרי ה' אלהיכם תלכו? וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר (דברים ד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא! אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה, מה הוא מלביש ערומים, דכתיב( בראשית ג) ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, אף אתה הלבש ערומים; הקב"ה ביקר חולים, דכתיב( בראשית יח) וירא אליו ה' באלוני ממרא, אף אתה בקר חולים; הקב"ה ניחם אבלים, דכתיב( בראשית כה) ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו, אף אתה נחם אבלים; הקב"ה קבר מתים, דכתיב( דברים לד) ויקבר אותו בגיא, אף אתה קבור מתים.
|
Suggested Discussion Questions
1. What are other attributes of God that we are meant to follow?
2. How would God respond to the injustice in the world today? Based on your answer, what should we do?
Babylonian Talmud, Baba Batra 10a (cf. Babylonian Talmud, Ketubot 68a)
| Translation |
Original |
| Rabbi Yeshoshua ben Korcha says: Anyone who averts his eyes from tzedakah is like one who worships idolatry. It is written here: "Beware lest you harbor the base thought, ['The seventh year, the year of remission, is approaching']…" (Deuteronomy 15:9), and it is written there: "Base people have gone out [from among you and subverted the inhabitants of their town]..." (Deuteronomy 13:14); just as there it is idolatry, so here it is idolatry. [Soncino translation] |
רבי יהושע בן קרחה אומר: כל המעלים עיניו מן הצדקה - כאילו עובד עבודת כוכבים, כתיב הכא:(דברים טו) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל, וכתיב התם: (דברים יג) יצאו אנשים בני בליעל, מה להלן עבודת כוכבים, אף כאן עבודת כוכבים.
|
Suggested Discussion Questions
1. Who are the players in this text – seen and unseen?
2. In what way is not giving charity the same as idol worship?
3. What social justice themes emerge from this text?
Babylonian Talmud, Gittin 61a
| Translation |
Original |
| Our Rabbis taught: We sustain the non-Jewish poor with the Jewish poor, visit the non-Jewish sick with the Jewish sick, and bury the non-Jewish dead with the Jewish dead, for the sake of peace. [AJWS translation] |
ת"ר: מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל, ומבקרין חולי נכרים עם חולי ישראל, וקוברין מתי נכרים עם מתי ישראל, מפני דרכי שלום.
|
Suggested Discussion Questions
1. Who are the players in this text – seen and unseen?
2. What does the "for the sake of peace" mean?
3. How do we reconcile this text with the common tenancy to care for our own first?
Shulchan Aruch, Yoreh De'ah 247:1
| Translation |
Original |
| It is a positive commandment to give tzedakah according to your capacity. And in many places it appears as a positive commandment. And there is a negative commandment not to avert one's eyes from a poor person as it says: Do not harden your heart and shut your hand [against your needy kinsman] (Deuteronomy 15:7). And anyone who averts his eyes is called wicked and is like an idol worshipper. And you must be very careful regarding this mitzvah for it is possible to wind up shedding blood [by neglecting it], since a poor person may die if you do not give him [what he needs] right away, like the case of Nahum ish Gamzu. [AJWS translation] |
מצות עשה ליתן צדקה כפי השגת יד, וכמה פעמים נצטוינו בה במצות עשה. ויש לא תעשה במעלים עיניו ממנו, שנאמר: לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך (דברים טו, ז). וכל המעלים עיניו ממנה נקרא בליעל, וכאילו עובד עבודת כוכבים. ומאד יש ליזהר בה, כי אפשר שיבא לידי שפיכות דמים, שימות העני המבקש אם לא יתן לו מיד, ב] כעובדא א דנחום איש גם זו.
|
Suggested Discussion Questions
1. Why is it so problematic to avert one's eyes from someone asking for tzedakah? Why do you think this is compared to idol worship?
2. What can you to help yourself take the mitzvah of tzedakah as seriously as this text suggests?
Babylonian Talmud, Nedarim 39b-40a
| Translation |
Original |
| R. Helbo fell ill. Thereupon R. Kahana went and proclaimed: R. Helbo is sick. But none visited him. He rebuked them [the scholars], saying, ‘Did it not once happen that one of R. Akiva's disciples fell sick, and the Sages did not visit him? So R. Akiva himself entered [his house] to visit him, and because they swept and sprinkled the ground before him, he recovered. ‘My master,’ said he, ‘you have revived me!’ [Straightway] R. Akiva went forth and lectured: He who does not visit the sick is like a shedder of blood. When R. Dimi came, he said: He who visits the sick causes him to live, whilst he who does not causes him to die. How does he cause [this]? Shall we say that he who visits the sick prays that he may live, whilst he who does not, prays that he should die, — ‘that he should die!’ can you really think so? But [say thus:] He who does not visit the sick prays neither that he may live nor die. [Soncino translation] |
רב חלבו חלש, נפק אכריז רב כהנא: רב חלבו באיש, לא איכא דקא אתי, אמר להו: לא כך היה מעשה? בתלמיד אחד מתלמידי ר' עקיבא שחלה, לא נכנסו חכמים לבקרו, ונכנס ר' עקיבא לבקרו, ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו חיה, א"ל: רבי, החייתני! יצא ר' עקיבא ודרש: כל מי שאין מבקר חולים - כאילו שופך דמים. כי אתא רב דימי אמר: כל המבקר את החולה - גורם לו שיחיה, וכל שאינו מבקר את החולה - גורם לו שימות. מאי גרמא? אילימא כל המבקר את החולה - מבקש עליו רחמים שיחיה, וכל שאין מבקר את החולה - מבקש עליו רחמים שימות, שימות ס"ד? אלא, כל שאין מבקר חולה - אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות.
|
Suggested Discussion Questions
1. Who are the players in this text – seen and unseen?
2. In what way is visiting the sick like saving life?
3. What are the implications of this text on policies regarding access to health care?
Orchot Tzadikim, Sha'ar Hanedivut (The Gate of Generosity)
| Translation |
Original |
| Our sages of blessed memory have stated further that the trait of generosity resides in habit, for one is not called generous until one becomes accustomed to giving, in every time and season, according to one's ability. For one who gives to a deserving person 1,000 gold pieces at once is not as generous as one who gives 1,000 gold pieces one by one, each gold piece to an appropriate recipient. For one who gives 1,000 gold pieces at once is seized with a fit of generosity that afterwards departs . . . About this, the sages said, "all is according to the abundance of deeds" (Mishnah Avot 3:15). They did not say "according to the greatness of deed." [translation by Rabbi Jill Jacobs] |
ועוד אמרו חכמים, זכרונם לברכה: מידה הנדיבות תלויה בהרגל, כי אינו נקרא נדיב עד שיהא רגיל בכל עת ובכל שעה להתנדב כפי יכלתו. כי אדם שנותן למי שראוי ליתן אלף זהובים בפעם אחת אינו נדיב כמי שנתן אלף זהובים באלף פעמים, כל זהוב וזהוב במקום הראוי, כי אותו שנתן אלף זהובים בפעם אחת, נתעוררה דעתו [התעוררות גדולה] להתנדב ואחר כך פסקה ממנו. . . ועל זה אמרו חכמים (אבות פ"ג מט"ו): הכל לפי "רוב" המעשה, ולא אמרו: לפי "גודל" המעשה.
|
Suggested Discussion Questions
1. According to the author of this text, why is it better to give smaller amounts of tzedakah to more recipients than a large amount to a single recipient?
2. Do you agree or disagree with this analysis?
3. According to this text, what might the goal of giving tzedakah be?
Be'er Moshe 4:92*
| Translation |
Original |
| I was asked regarding what is written in Yoreh Deah 247:1, that one who averts his eye from “the tzedakah” transgresses the commandment “Do not harden your heart and shut your hand [against your needy kinsman]” (Deuteronomy 15:7). Does this also apply to letters requesting money that are sent through the mail? Because it’s possible that this case is different because the poor person himself is not asking, or it’s possible that this law doesn’t apply at all to requests in the mail. Regarding whether the statement that one who averts his eye from “the tzedakah” transgresses the commandment, “Do not harden your heart and shut your hand,” also applies to mail solicitations. In my humble opinion, it seems that this law would not apply to mail solicitations. Our rabbi the Chatam Sofer already addressed this issue and explained that the Torah was careful to require verbal testimony and not written testimony because one who testifies in writing is not like one who testifies verbally, because in writing it’s easy for a person to say something that is not true because paper bears everything. But when someone testifies verbally, one can recognize whether he is lying or telling the truth because it’s visible on his face. And therefore, the Torah required that witnesses must testify verbally before the court so that the judges can recognize if they are telling the truth. And see also in Bava Batra 9a that when someone asks for food, we don’t investigate because he is troubled, but this reason only applies when the poor person is present, but if he is not present then it does not apply. And similarly, in Teshuvah Me’ahavah Vol. 3 Yoreh Deah 384, someone who curses in writing is not liable. (And see the responsum of the Chatam Sofer on Yoreh Deah 227 on this issue.) And someone who takes God’s name in vain in writing is not liable. Similarly, a request for tzedakah seems to occur only when the poor person stands before him. And because of this, the language specifically says, “Anyone who averts their eyes” from tzedakah is like an idol worshipper (Bava Batra 10a). But, according to this interpretation, there is a question because Rabbi Yehoshua ben Korchah should have said, “Anyone who averts their eyes from the poor person” and not “from the tzedakah.” Therefore, I would like to say something new: that if the Beit Din or an expert rabbi or a trustworthy person signs his name on the solicitation letter and testifies with his greatness that the request of the poor person is true and the obligation rests on our fellow Jews to help him, then the commandment of tzedakah exists for the one who receives the letter and it’s relevant to say: Anyone who averts their eyes from “the tzedakah . . .” even if the poor person is not standing before him. And truly, this is what I myself do—whenever I receive a solicitation letter that is signed by a Beit Din or a rabbi who knows the suffering of the poor person, I send what I am able with the help of God . . . And in my humble opinion, this is similar to the statement that we investigate someone who asks for clothing, because with clothing the verse says “When you see a naked person, clothe him” (Isaiah 58:7) and our sages explained that this applies when you see him (Bava Batra 9a). And Rashi explains that you see that he is not a liar. And in the Shulchan Aruch (Yoreh Deah 251:10) the language is: And if we “recognize” him [that he’s not a liar], we clothe him immediately. And if a poor person asks for the needs of his household and the Beit Din signs his solicitation letter, it’s as if they recognize that he’s not a liar and the obligation rests to save him. . . . But truly, the proof is evident that also in the case of tzedakah we can say this—what does it matter to me whether I know the suffering of the poor person face to face or whether I know the suffering of a poor person through writing. |
נשאלתי אודות מה דקיי״ל ביו״ד סימן רמ״ז ס״א דהמעלים עינו מן הצדקה עובר על לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך וכו׳, אם זה שייך גם במכתבים הדורשים ממון הנשלחים בדואר [דאפשר דשא״ה דלא העני בעצמו מבקש, או אפשר דבכלל לא שייך דין זה בבקשה ע״י הדואר]. מה שנסתפק אודות מה דקיי״ל ביו״ד סי׳ רמ״ז ס״א דהמעלים עינו מן הצדקה עובר על לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך, אם זה שייך גם במכתבי-בקשה הדורשים ממון הנשלחים ע״י הדואר. לפענ״ד לכאורה לא שייך במכתב-בקשה הלכה זו, דכבר ישב על מדוכה זו קמוח״ז מרן החת״ס (בחיו״ד סי׳ ר״כ) לבאר דלכן הקפידה התורה בעדות מפיהם ולא מפי כתבם דאינו דומה המעיד מתוך הכתב למעיד בפה, כי בכתב בקל האדם יכול להגיד ולומר דבר שאינו, כי הנייר סובל הכל, אבל בפה מכירין בו אם העיד שקר או האמת, כי הכרת פניו ענתה בו, וע״כ הקפידה התורה שדוקא בע״פ יעידו לפני הב״ד כדי שהדיינים יכירו בפיהם אם מעידים אמת, עיין בלשונו הזהב, ועיין ב״ב ט׳ א׳ דלכן במזונות אין בודקין לפי דקמצערא ליה, והאי טעמא לא שייך אלא כשהעני עומד לפניו אבל בלא״ה לא. וכמו״כ איתא בתשו׳ מאהבה (ח״ג חיו"ד סי׳ שע"ד) שהמקלל בכתב אינו חייב. (ועיין היטב בתשו׳ חח״ס חיו"ד סי׳ רכ״ז מענין זה) וגם מוציא שם שמים לבטלה בכתב אינו חייב, עיי"ש. כמו כן בקשת צדקה כנראה אינו אלא כהשעני עומד לפניו. ולפי"ז מדויק הלשון כל "המעלים עיניו" מן הצדקה כאלו עובד ע״ז (ב״ב י׳ א׳). אלא ולפי״ז קשה דהיה לו לר׳ יהושע בן קרחה לומר, כל המעלים עיניו מן "העני" ולא מן הצדקה. ע"כ נראה לי לומר דבר חדש דאם הב"ד או רב מומחה או איש נאמן חתם עצמו על כתב-הבקשה ומעיד בגדלו שבקשת העני אמת והחוב מוטל על אחינו בנ״י לעזרו אז חל מצות צדקה על המקבל, ושייך לומר כל המעלים עיניו מן "הצדקה" הגם שאין העני עומד לפניו, ובאמת כן אני נוהג בעצמי, דעל כל כתב בקשה שב"ד או רב מובהק היודע בצערו של עני חתום על הכתב-בקשה, שולח אני לו כפי יכולתי בעזהי״ת. (ועיין בספרי באר משה ח"ב מסי׳ ו׳—חי, ועיין היטב בכל הספרים שציינתי שם בענין זה). ולפענ"ד זהו שאמרו בודקין לכסות, דבכסות כתיב כי תראה ערום וכסיתו, ודרשו חז״ל (ב"ב ט' א') כשיראה לך. ופרש"י, שאינו רמאי. ובשו"ע (סי׳ רנ"א ס"י) הלשון ואם "מכירין" אותו [שאינו רמאי] מכסין אותו מיד, ואם עני מבקש צרכי ביתו וב״ד חתום על כתב בקשתו הוי כאלו מכירין שאינו רמאי והחוב מוטל להושיעו. . . . אבל באמת הראיה חוזרת ונראית דגם בצדקה יש לומר כן, מה לי ידיעת צער העני פנים אל פנים ומה לי ידיעת צערו של עני על ידי כתב, כנ"ל ברור.
|
Suggested Discussion Questions
1. What reasons are given for why or why not to respond to solicitation letters received in the mail?
2. When you receive a solicitation letter in the mail, how do you usually respond? Why?
Ecclesiastes Rabbah 3:2
| Translation |
Original |
| The life of any sick person is deemed to be in danger. [AJWS translation] |
ר' חלבו ור' שמעון בר אבא בש"ר יהושע בן לוי אמר כל החולים בחזקת סכנה
|
Suggested Discussion Questions
1. Who are the players in this text – seen and unseen?
2. What power dynamics are at play?
3. What social justice themes emerge from this text?
Rambam, Laws of Mourning 14:4-5, (cf. Shulchan Aruch, Yoreh De'ah, 235-238)
| Translation |
Original |
| Visiting the sick is a mitzvah incumbent upon all and even the great ones visit the small ones. We visit many times a day and the one who visits more is more praiseworthy, provided they don’t bother the sick ones with their visits. And anyone who visits a sick person, it’s as if he lifted part of his illness and made it lighter. And anyone who doesn’t visit, it’s as if he’s a spiller of blood. We don’t visit the sick person, except from the third day of the illness and onward. But if the illness overtook him suddenly and became severe, we visit him right away. And we don’t visit the sick person either in the first three hours of the day or in the last three hours of the day because that is when they are busy with the needs of the sick person. And we don’t visit those who are sick with intestinal diseases or with eye diseases or with headaches because the visiting is difficult for the sick ones. [AJWS translation] |
בקור חולים מצוה על הכל, אפילו גדול מבקר את הקטן, ומבקרין הרבה פעמים ביום, וכל המוסיף משובח ובלבד שלא יטריח, וכל המבקר את החולה כאילו נטל חלק מחליו והקל מעליו, וכל שאינו מבקר כאילו שופך דמים. אין מבקרין את החולה אלא מיום שלישי והלאה, ואם קפץ עליו החולי והכביד מבקרין אותו מיד, ואין מבקרין את החולה לא בשלש שעות ראשונות ביום, ולא בשלש אחרונות, מפני שהן מתעסקין בצרכי החולה, ואין מבקרין לא חולי מעיים ולא חולי העין, ולא מחושי הראש, מפני שהבקור קשה להן.
|
Suggested Discussion Questions
1. What happens when people are ill that makes visits so important? What is the role of human interaction in the process of healing?
2. How do you think this text would respond to terminal illness?
3. What social justice themes emerge from this text?
Deuteronomy 16:18-20
| Translation |
Original |
| You shall appoint magistrates and officials for your tribes, in all the settlements that Adonai your God is giving you, and they shall govern the people with due justice. You shall not judge unfairly: you shall show no partiality; you shall not take bribes, for bribes blind the eyes of the discerning and upset the plea of the just. Justice, justice shall you pursue, that you may thrive and occupy the land that Adonai your God is giving you. [JPS translation edited for gender-neutrality] |
שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק: לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם: צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:
|
Suggested Discussion Questions
1. What is the role of government and courts of law according to this text?
2. What does the text guard against? Who is most susceptible to corruption?
3. What is the reward for pursuing justice?
4. The text repeats the word "justice" several times in this text. What effect does this repetition have?
Shulchan Aruch, Yoreh De'ah 335:4
| Translation |
Original |
| We don’t visit the sick person in the first three hours of the day, since all sick people have their illnesses eased in the morning and the visitor will not be moved to pray [for the sick person]; and not in the last three hours of the day, since then the sickness becomes more severe and the visitor will despair of praying for the sick person. (Anyone who visits and does not pray for the sick person has not fulfilled the commandment.) [AJWS translation] |
אין מבקרין החולה בג' שעות ראשונות של יום, מפני שכל חולה מיקל עליו חליו בבקר, ולא יחוש לבקש עליו רחמים. ולא בג' שעות אחרונות של יום, שאז מכביד עליו חליו ויתייאש מלבקש עליו רחמים [וכל שביקר ולא ביקש עליו רחמים, לא קיים המצוה]
|
Suggested Discussion Questions
1. What happens to someone when their sick that makes visits so beneficial?
2. What is the connection between health and prayer? How do our advances in medicine impact this connection?
3. What social justice themes emerge from this text?
Kitzur Shulchan Aruch, 193:1, 12
| Translation |
Original |
| When a person becomes sick, it is the duty of every man to visit him; for we find that the Holy Blessed One visits the sick. As our Rabbis, of blessed memory, explained the verse: “And the Lord appeared unto him in the planes of Mamre” (Genesis 18:1), from this is inferred that God came to visit Abraham because he was sick. Relatives and friends who are accustomed to visit his house often should visit him as soon as they hear of his sickness. But acquaintances who do not visit regularly should not call immediately, but should wait until three days have elapsed, in order not to spoil his chance of recovery by casting upon him the designation of an invalid. If, however, one became suddenly ill, even acquaintances should visit him immediately. Even a great man should visit a less important person, even many times during the day. He who visits the sick frequently is praiseworthy, providing he should not become troublesome to the invalid. A person should not visit his enemy who is sick and should not comfort him in mourning, for he may think that he rejoices at his calamity. He may, however, attend his funeral and should not apprehend that people would think that he rejoices at his downfall, since this is the end of every mortal...The non-Jew should be visited during his illness for the sake of peace. [AJWS translation] |
כשחלה האדם מצוה על כל אדם לבקרו, שכן מצינו בהקדוש ברוך הוא שמבקר חולים, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה בפסוק וירא אליו ה' באלוני ממרא, מלמד שבא אליו לבקר החולה. הקרובים והחברים שרגילים ליכנס לביתו תמיד, המה הולכים לבקרו מיד כששמעו שהוא חולה, אבל הרחוקים שאינם רגילים בביתו לא יכנסו מיד כי היכי דלא ליתרע מזליה להטיל עליו שם חולה, ואינם נכנסים עד לאחר שלשה ימים, ואם קפץ עליו החולי גם הרחוקים נכנסים מיד, אפילו הגדול ילך לבקר את הקטן ואפילו כמה פעמים ביום, וכל המוסיף הרי זה משובח, ובלבד שלא יהיה לטורח על החולה. השונא לא יבקר שונאו החולה ולא ינחמו כשהוא אבל, שלא יחשוב ששמח לאידו אבל מותר ללותו, וליכא למיחש שיאמרו כי הוא שמח לאידו, באשר זהו סוף כל אדם...מבקרין חולה אינו יהודי מפני דרכי שלום.
|
Suggested Discussion Questions
1. What makes visiting a sick person so important?
2. What power dynamics are at play?
3. What social justice themes emerge from this text?
|
